בית ספר למשחק

הפרויקט נעשה במסגרת פרויקט גמר במכללה למנהל. בחרתי להציג אותו משום שהוא מאוד השפיע על דרך המחשבה שלי ועל המשך דרכי כמעצבת בעולם האמיתי. תהליך התכנון ארך כשנה והיה בנוי משני שלבים: שלב המחקר ושלב התכנון.

בשלב המחקר בניתי תזה אשר מתבססת על העיקרון הפיזיקאלי שנקרא: "פרלקס", שמשמעותו היא: "התרחשות של אשליה אופטית אשר נובעת מתנועה יחסית".

בניתי מכשיר אשר מיישם בתוכו את עקרון ה-"פרלקס" בכך שהוא בנוי מרצף של קווים הממוקמים במישורים שונים במרחב והשטחת המבט גורמת לכך שכל הקווים נראים כאילו הם נמצאים על אותו המישור.

המכשיר עובד ע"י התבוננות מנקודה מבט וזווית מדויקות.

בשלב השני, תכננתי מבנה המשמש כבי"ס למשחק וממוקם במתחם רחוב הארבעה בת"א. בתכנון הושארה המבניות והקונסטרוקציה של המבנה הקיים, וכן, המעטפת החיצונית.

החלל בנוי מ – 3 מערכות של תנועה ומבטים: חלל מבואה מרכזי, חללים פנימיים המשמשים ככיתות לימוד ולבסוף, הרמפה, שמטיילת בגבהים שונים בין החללים הפנימיים ומשמשת כחלל מעבר ותנועה וקושרת את כל המערכות ביחד. שלושת סוגי המערכות הללו, מייצגות שלושה סוגי שחקנים המשתתפים בחוויית החלל, ושתפקידם כצופה ונצפה משתנים כל הזמן.

בסופו של התהליך – החלל שאני מתכננת, הופך להיות לי למכשיר שדרכו אני מביעה את מה שברצוני לומר.

השאיפה היא בעצם,  לייצר אדריכלות אשר איננה זקוקה למילים או לסמלים, ושבה החלל מעביר את כל התחושות והמחשבות שמעוניין האדריכל להעביר דרך החלל.

אני, כאדריכלית, מכתיבה את התנועה היומיומית והאינטואיטיבית של המשתמשים בחלל, ממש כמו אלוהים.