קליניקת פסיכולוג

בכי דרך תרפיה, תרפיה באמצעות ארכיטקטורה. הפרויקט עסק בתכנון קליניקה של פסיכולוג.

בראשיתו של התהליך חקרתי את תופעת הלם הקרב, ואת שיטת הטיפול הנרטיבית כדרך להתמודד עם המחלה.

הדבר הוביל אותי לחקור את מושג ה-"בכי" ואת התופעות הפיזיות והנפשיות שנגרמות כתוצאה מבכי.

יצרתי גרפים שונים אשר מתארים את השתנות הבכי שנובע מסיבות שונות, כגון: בכי של שמחה, בכי של עצב, בכי של תינוק שנולד, בכי מאולץ ובסופו של דבר – בכי פנימי שמתפרץ: בכי פנימי ומאופק אשר מוביל לתחילת התפוררות השליטה העצמית כשלאחריה מגיעה התפרצות הרגשות ושבירת המחסומים הפסיכולוגיים, עד לבכי היסטרי ובלתי נשלט.

התהליך דומה לחוויה שעובר מי שלוקה בהלם קרב, מההדחקה של כל המראות הקשים ועד להתפרצות הזיכרונות ולתחילת ההתמודדות עם חוסר היכולת לחזור לחיים רגילים.

בשלב תכנון הקליניקה עסקתי בתכנון חלל הבנוי מאוסף של מעברים, המייצרים מקומות אינטימיים ומחבקים שנעים להיות בהם. אז כיצד הופכים חלל מעבר למקום שנעים להיות בו?

הפרוגראמה תוכננה בצורה כזו, שבה יהיו מעברים מהחלל הציבורי ביותר אל החלל האינטימי ביותר:

חלל המתנה > חלל טיפול קבוצתי > חלל טיפול זוגי > חלל טיפול ליחיד > חלל הבכי.

חלל הבכי משמש יכולת בריחה עבור מטופלים במצב בו הם זקוקים לפרטיות מוחלטת, ללא נוכחותו של המטפל. הוא נקרא חלל בכי כיוון שבו ניתן לבכות באינטימיות מוחלטת, לצעוק ולתת פורקן לרגשות ללא כל הפרעה וללא כל חשיפה.

בין כל החללים הללו חיבר אלמנט אחד מרכזי ורציף: גוף תאורה רצפתי, שרץ לכל אורך הקליניקה. אלמנט זה מסמל את הקשר הרציף בין על החללים ונותן למי שמתהלך בחלל מעין מסלול ברור אשר מאפשר את דרך הבריחה החוצה בקלות.

כל חלל טיפול עוצב בהתאם לצרכים של אופן הטיפול ואלמנט נוסף שהופיע בכל אחד מהחללים הללו היה אלמנט הישיבה. בכל חלל אלמנט הישיבה הזה הותאם לצורך ולרמת האינדיווידואליות שקיימת עבור מטופל באותו חלל: בחלל ההמתנה – ספסל ציבורי עם מושב אחיד, בחלל הטיפול הקבוצתי – ספסל מרופד עם מושבים מופרדים, בחלל הטיפול הזוגי – ספה לשניים, בחלל הטיפול היחיד – מיטת מטופל מתכווננת לפי קימורי גופו של המטופל.

התהליך שקורה בחלל מסמל בעצם את התהליך הנפשי שעובר המטופל דרך הטיפול הנרטיבי.